ללא ספק אחת מקריעות הישבן הגדולות שהיו לי בזמן האחרון! השילוב של חוסר התאקלמות עם כושר לקוי (הכול, כמעט, באשמתך פלג...) בהחלט עשה את שלו אבל בסופו של דבר טיפסנו, שרדנו ואחרי יומיים מנוחה גם הסתכלנו אחורה בהנאה וסיפוק.
ה Tour Ronde הוא בהחלט לא ההר הגבוה והקשה באזור, אך מיקומו בקצה ה Vallee Blanche בין המון בלאן ל"שן הענק" וצורתו המזכירה פירמידה, הופכים אותו ליעד טיפוס מבוקש והקיר הצפוני שלו מספק אתגר לא קטן לאלפיניסט הממוצע
 |
| פנוראמה מ Vallee Blanche. המון בלאן במרכז, הקיר הצפוני של Tour Ronde משמאל |
יום קודם עלינו עם הרכבל ל Aiguille du Midi, ירדנו את סכין השלג המפחידה (חוויה מפוקפקת שקשה מאוד להימנע ממנה) המובילה לעמק הלבן (Vallee Blanch) והתחלנו בחצייה האין סופית של המשטח הלבן הענק הזה. לאחר כשלוש וחצי שעות של חציית קרחון מאובטחת, הגענו לבקתת טורינו האיטלקית. זכרתי את החצייה כקלה יותר אבל כנראה שהגובה עושה את שלו. גם הכושר הלקוי שניסיתי להתכחש אליו. לאחר כשעתיים בערך עברנו מתחת למסלול הטיפוס המתוכנן ולשמחתנו ראינו שהתנאים מתקרבים לאופטימליים. הסערה הגדולה יומיים קודם העיפה את השלג הישן מהמסלול, השקיעה שלג חדש וטרי ובזכות היום השמשי שבא לאחר מכן, הכול נמס וקפא בלילה למקשה אחת יציבה, שתחזיק מעמד (בתקווה) עד שעות הצהריים, אז אנחנו כבר אמורים להיות בדרכנו חזרה מההר..
 |
| הקו האדום מראה את המסלול אותו טיפסנו |
לאחר השכמה מוקדמת (כרגיל במסלול אלפיניים) התחלנו בצעידה אין סופית של שעה וחצי אל תחילת המסלול. בזכות הלילה הבהיר וקרני השמש הראשונות אין צורך בפנסי הראש ואנו צועדים בקצב אחיד ובטוח עד לבסיס ההר. מתארגנים במהירות על ציוד הטיפוס ומתחילים לעלות. לפנינו 80- 90 מ' של קרח עד שמגיעים לחגורת הסלעים הראשונה שם אין בעיה למצוא עיגוני סלע. עוד שני מקטעי טיפוס ואנחנו מגיעים לחלק הקשה של המסלול- המעבר בין שני שדות הקרח דרך תעלה צרה ותלולה. תנאי הקרח מאפשרים לנו לעבור גם את הקטע הזה במהירות וקלות יחסית וגוש הסלע הקטן שבולט מעט מעבר ליציאה מאפשר לנו גם עגינה טובה נוחה.
 |
| היציאה אל שדה הקרח העליון |
נשארו לנו עוד כ 180-200 מ' של טיפוס קרח סיזיפי. למרות שהזווית התמתנה מעט, אני כבר מתחיל להרגיש היטב את הזרועות, שנדמות יותר לספגטי מאשר לאיבר אנושי. הרגליים כואבות כבר די הרבה זמן ואני מת לגמור את המסלול. כעבור 3-4 מקטעים אנו מגיעים לקצה קיר הקרח ומעלינו גוש סלע של 30- 40 מ' אותו צריך לעקוף. כעת הטיפוס מתבצע בין נקיקי הסלע הצרים ומעל בולדרים גדולים עד שאנו מוצאים תחנת גלישה ששולחת אותנו אל מדף השלג הרחב, כ 20 מ' מתחתינו. זו הזדמנות מצוינת להכניס משהו לפה ולארוז את הציוד הטכני. ההתקדמות מפה נעשית בהליכה מאובטחת עד הפסגה וממנה כמה שיותר מהר למטה. עוד מחכה לנו רכס די ארוך ותלול לעבור לפני שנגיע למקום מבטחים. לשמחתנו, באחד מנקיקי השלג העולים לרכס אנחנו מוצאים רצועה שחובקת בולדר- כנראה תחנת גלישה ששימשה לנטישת המסלול. אנו מחליטים לקחת הימור מחושב שיהיו נוספות (הימור מוצלח) ולאחר 15 ד' ו 200 מ' של גלישה הגענו אל מדרון עם שיפוע נוח. מכאן זה מתחיל יותר להרגיש כמו החרמון. אפשר להוריד הילוך ואת יתרת 100 המטרים שנשארו עד בסיס ההר אני יורד על הגב והבטן כמו ילד. אדריאן יורד בהליכה ולא מבין מה קורה. הוא לא מזיע האנגלי הזה אבל אני מרגיש כמו תל אביב באוגוסט, וכרגע זה נראה לי פתרון מצוין... זהו, הגענו למקום בטוח בו אפשר למות בשקט לכמה רגעים. נשארה לנו רק שעה וחצי של הליכה שלקחה לנו קצת יותר משעתיים, עד לרכבל שהוריד אותנו היישר לשאמוני.
 |
| אדריאן ברגע השיא של הטיפוס- חזרה למטה ברכבל. |
כמעט כל מטפס יעיד שרגע השיא בכל מסלול טיפוס טוב הוא לא בהגעה לפסגה אלא בסיום הירידה. זה היה אחלה מסלול...
