חופשת האלפים שלי השנה הייתה קשה מהרגיל. מזג האוויר לא היה בעדנו ובחלון ההזדמנויות היחיד שהיה לנו טיפסנו את הקיר הצפוני של ה TOUR RONDE-מסלול קשה שגבה מחיר בדמות זמן התאוששות ארוך מהרגיל. לשמחתי את ההתאוששות עשינו במזג אוויר מחורבן למדי כך שממילא לא הפסדנו הרבה. הבעיה היא איך מסיימים שבוע כזה בסטייל עם תחושת ניצחון קטנה. התחזית הבטיחה שנקום ליום חדש ושמשי. עם קצת מחשבה אפשר למצוא מסלול שיהיה גם קצר מספיק שנוכל לסיים אותו בכמה שעות ללא השכמה מוקדמת וגם מעניין מספיק מסיבות מובנות. לפני מספר שנים טיפסתי על AIGUILLE FLORIA- שפיץ סלע של כ 200- 250 מ' במרחק של 10 ד' הליכה מהרכבל. בדרך חזרה ראיתי מסלול שמטפס על הפינה הדר' מע' שלו ונראה מלמטה מרשים ואסתטי. אם באמת מזג האוויר יהיה בעדנו זו אפשרות מצוינת.
 |
AIGUILLE FLORIA- המסלול מסומן באדום
|
בבוקר מחכה לנו הפתעה- עדיין גשם... אנו לוקחים את הזמן בארוחת הבוקר, ממלאים שוב ושוב את כוסות הקפה ועוברים לארגן את הציוד מתוך אופטימיות לא ברורה שמתבססת על "אבל הבטיחו בתחזית". הגשם אכן נחלש משמעותית אך עדיין לא נפסק לגמרי. השעה כבר 10:00 ולמרות שהמסלול קצר הגיע הזמן לצאת לדרך בתקווה שנוכל לטפס על משהו. בשעה 10:30 אנו כבר מתחילים לעלות ברכבל וכרגע לא נראה מבטיח במיוחד. גם העובדה שאנחנו כמעט הרכב היחיד במגרש החניה לא מעודדת אבל מה לעשות, יום אחרון... תוך כדי העלייה ברכבל אנו נכנסים פשוטו כמשמעו לתוך הענן ונרטבים עד לשד עצמותינו. אנחנו כבר לא אופטימיים אך ממשיכים בכל זאת. לפחות בירידה מהרכבל מפסיק הגשם. עדיין בתוך העננים אנו מזהים את השפיץ המיוחל ומתחילים בהליכה על השלג עד לתחתית המסלול שנראה פחות רטוב ממה שציפינו
 |
| אני ואדריאן עולים ברכבל. שימו לב למשקפי השמש- נחוץ ביותר! |
אנו מתחילים טפס את המסלול ומתנהלים בזהירות ובאיטיות גדולות מהרגיל. חלקו הראשון אינו קשה במיוחד אך בגלל שהסלע רטוב צריך לחשוב על כל תנועה ועל כל דריכה. דווקא הרטיבות והצורך לחשב כל צעד מוסיפים טוויסט מסוים למסלול והופכים גם את החלק הקל יותר למעניין. אנו מתרגלים לעניין ומתחילים לצבור מהירות וגובה. המצב רק הולך ומשתפר ככל שאנו עולים- המסלול נהיה מאתגר ומעניין עם סלע משובח למדי, מזג האוויר השתפר פלאים ואנו מוצאים עצמנו מוקפים בעננים מצד אחד אך השמש זורחת מצד שני! שמש. סוף סוף שמש!
 |
| תחנת האבטחה של המקטע הרביע או החמישי. אין הרבה מקום לעמוד על הפינה הצרה הזאת... |
המסלול מוביל אותנו לצידה השני של הפינה עליה טיפסנו, הוא תלול יותר, יפה יותר ולאט לאט רואים את הסוף. את הדובדבן המסלול שומר עד לרגע האחרון- מקטע טיפוס ארוך ותלול עם צעדים עדינים וגג קטן לסיום. אנחנו מגיעים לראש הפירמידה ולאחר מעבר מאובטח על סכין הסלע התלולה הגענו לסוף המסלול. כבר הייתי בראש השפיץ הזה בעבר אך הפעם, בגלל שאריות העננים המטפסים מהעמק לאורך מצוקי הגרניט המושלגים, הנוף נראה מרשים ופראי מתמיד.
 |
| אדריאן בסוף המסלול, לפני הגלישה למטה. תמונה "ספונטנית" לחלוטין |
התנתקנו מהחבלים, הורדנו את נעלי הטיפוס הלוחצות, וידאנו שתחנת הגלישה עדיין באותו מקום שזכרנו ונשארנו לשבת אל מול הנוף לכמה דקות. זו אחת ההנאות בטיפוס על מסלולים מסוג זה. למרות שאתה בהרים וצריך להקפיד על עבודה מהירה, נכונה ובטיחותית (חדי העין שמו לב בוודאי שאני בלי קסדה. נשכחה בטעות באוטו, פדיחה...) אפשר מדי פעם להוריד את הרגל מהגז, לקחת את הזמן וליהנות גם תוך כדי ולא רק אחרי.
שלוש גלישות מהירות הביאו אותנו חזרה אל השביל שמוליך ברכות לא אופיינית חזרה אל הרכבל ממנו באנו. תוך בערך חצי שעה מסיום המסלול אנו כבר בשאמוני השמשית, שותים בירה בכיכר כאשר אין זכר לסערה הגדולה של הימים האחרונים.
 |
| ככה נראה מטפס מרוצה!!! |
למרות הקושי הפיזי ומזג האוויר שלא האיר לנו פנים יצאנו מרוצים עד הגג בזכות מסלול אחד גדול ומרשים ומסלול אחד יפה וכיפי בצורה בלתי רגילה. תענוג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה